<h1>המנהיג הלכ' צום כפור</h1>
<h2>דף ז:</h2>
[יומא פ"ג ע"א] מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו [מצאוהו חי מפקחין עליו] ואם מת יניחוהו, [פ"ה ע"א] מצאוהו חי פשיטא לא צריכא לחיי שעה. ת"ר עד היכן הוא בודק עד טבורו וי"א עד חוטמו בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים, מעשה היה ונמצאו העליונים מתים והתחתונים חיים, אמר רב פפא מחלוקת ממטה למעלה אבל מלמעלה למטה כיון דבדק ליה עד חוטמו תו לא צריך דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, ומנא לן [דפיקוח] נפש דחי שבת דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם.
<h2>דף י:</h2>
ואומ' תהיל' ומחזירי' ס"ת למקומו, ואומ' קדיש ולא כולו, ועומדין לתפיל' מוסף, ואומ' אבות וגבורות וקדושת ה', ובכן, ובכן, ובכן עד המלך הקדוש, אתה בחרתנו, ומפני חטאינו עד כהלכתן, יש אומ' כאן עלינו לשבח, מחול לעוונותי', ויש אומ' מלוך על כל, והשיאינו כי אתה סולחן. ולאחר שים שלו', ווידוי זוטא, ווידוי רבה. ויראה לי מנהג ספרד ופרובי' דאומ' מלוך, שהרי אמ' בפ"ב (דעירובין), [ערכין י' ע"ב, ר"ה ל"ב ע"ב] שלכך אין אומ' הלל בר"ה וכיפור, שהמלך יושב על כסא הדין וספרי מתים וחיים פתוחי' לפניו ואין בדין לומ' שירה, ואמ' בר"ה, בינוניי' תלויין ועומדי' מר"ה ועד י"ה זכו נכתבי' לחיים לא זכו נכתבי' למות, א"כ ראוי לומ' מלוך לפי שמלך העולם יושב על כסא המלוכה למשפט ולשפוט ולדין את בריותיו ושלו'. אב"ן.
<h2>דף ל:</h2>
תניא עבירות שהתודה עליהן יו"כ זה לא יתודה עליהן ביו"כ אחר ואם שנה בהן צריך שיתודה עליהם ואם לא שנה עליהן ומתודה עליהן עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו, ר' אליעזר אומר כל שכן הרי זה משובח דכתיב כי פשעי אני אדע וכו' אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו כדרב הונא דא"ר הונא כיון שעבר אדם עבירה פעם אחת ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר. וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה ויעשו להם אלהי זהב דברי ר' יהודה בן בבא ר' עקיבא אומר אינו צריך אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כדר' ינאי דא"ר ינאי אמר משה לפני הב"ה רבש"ע כסף וזהב שהשפעת לישראל עד שבלו שפתותם מלומר די הם גרמו לעשות להם אלהי זהב. מפרסמין את החנפים מפני חילול השם שנאמר ובשוב צדיק מצדקתו ועשה וגו'. כל המזכה את הרבים אין מספיקין בידו לעבור עבירה כדי שלא יהו תלמידיו נוחלין העולם [הבא] והוא יורד לשאול שנא' [כי] לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהיו תלמידיו יורדין לשאול והוא נוחל העולם הבא שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו.
